מאז 1919 עבר האזור בו התגוררה משפחתו לפולין. במרץ 1939 גויס לצבא הפולני, מתחילת מלחמת העולם השנייה לקח חלק בלחימה, ונלכד על ידי הגרמנים בסוף ספטמבר. בסוף 1940 נמלט מאסיר מחנה המלחמה והסתתר עד שנת 1943. ביולי 1943 הוא פשט ונשלח לסוביבור, שם נבחר לבנאי. במהלך המרד הוא אמור היה להוביל את קבוצת לכידת מחסן הנשק עם אלכסיי ווייזן. לאחר הבריחה, חצה הבאג המערבי עם אלכסנדר פצ’רסקי ועם שבויי מלחמה סובייטים נוספים והצטרף לניתוק הפרטיזני הקרוי על שם ששור. מאוחר יותר הוא היה תותח מרגמה בגדוד הרובה 110 של המשמרים במחלקת הרובים 38 השומרים של הצבא ה -70 של החזית הביילורוסית השנייה. בהוראת החטיבה מספר 031 / n מיום 15 במאי 1945 הוענק לו צו הכוכב האדום לקרב באודר ב24- באפריל, במהלכו השמיד פלוטניצקי שלוש נקודות ירי של האויב (TsAMO. F. 33. Op. 686196. Unit 6416. Record 28928833, מספר 210). לאחר המלחמה התגורר בפינסק, שם במאי 1968 נפגש עם א ‘פצ’רסקי. הוא השתתף בחגיגת 25 שנה למרד באוקטובר 1968 ברוסטוב-על-דון. באוקטובר 1979 חזר שוב לישראל, התגורר בעיר נצרת עילית.