יליד דונבס. הוא נפגש עם אלכסנדר פצ’רסקי באוגוסט 1942 בתא העונש (“המרתף היהודי”) של סטהלג 352 בכפר מסיוקובשצ’ינה שליד מינסק. ואז הם הועברו למחנה עבודה ב- ul. היו רחבים במינסק, משם גורשו לסוביבור מ- 18 בספטמבר 1943 (הגיעו ב- 23 בספטמבר). במהלך ההתקוממות ב -14 באוקטובר, יחד עם לאון פלנדלר וכמה אסירים נוספים, חיסל ארבעה אנשי אס אס, ביניהם סקארפהרר ג’וזף וולף, במחנה השני. לאחר שברח במהלך מעבר הבאג המערבי, הוא הצטנן, חלה מדלקת ריאות ונשאר באחד מכפרי הגבול בבלארוס, שם ככל הנראה מת בקרוב. “גבר גבוה, זריז, בריא כבן שלושים, עם תווי פנים גדולים, עם עיניים שחורות, קצב לשעבר ותזמורת, גס רוח במקצת, אך טוב לב ועליז, מעט מדבר. בגסות רוחו היה יומרני יותר, וב הלב – הרבה חום אנושי “, נזכר א ‘פצ’רסקי (פריצת דרך אלמוות, עמ’ 113). בשנת 1963, המורה לחינוך גופני בנובוסיבירסק, בוריס ציבולסקי, התחזה לדמותו וכינוי-שם, אך נחשפה (נינה אלכסנדרובה. טיפת דם וקילו מלח. – בספרה: האור לא כבה. M .: Izvestia, 1973 עמ ‘327-336)