נולד ביישוב חקלאי יהודי במשפחת איכרים. אבא נורה בשנת 1938 על השתתפותו במעגל הציוני בראשית שנות העשרים (שוקם בשנת 1960). בשנת 1939 סיים את לימודיו בקלינינדורף בעשר שנות לימוד בהוראה ביידיש. הוא עבד בחטיבת טרקטורים. בשנת 1940, גויס לצבא. מהימים הראשונים למלחמה הוא השתתף בקרבות כחלק מגדוד רובי 123 של המחלקה ה -62 של הצבא החמישי. הוא נפצע קל.

סמוך לקייב ב- 15-18 בספטמבר 1941 הוא נפצע קשה (רגל נשברה מתחת לברך) ואושפז בבית חולים. לאחר כיבוש קייב על ידי הגרמנים הוא נפל בשבי והוצא עם בית החולים כולו לגומל, אחר כך לבוברויסק ומשם למינסק. בשבי הוא קרא לעצמו בשם אמו – קיסלב. במארס 1942 הוא “נחשף” כיהודי, הועבר לסטלאג 352 בכפר מסיוקובשצ’ינה הסמוך למינסק (שהה שם כחודש בתא העונש – מה שמכונה “המרתף היהודי”), ולאחר מכן לעבודה של האס אס. מחנה באול. רחבה במינסק. 18 בספטמבר 1943, יחד עם אלכסנדר פצ’רסקי ואסירי המחנה בגטאות ברוד ומינסק (כאלפיים איש בסך הכל) גורשו לסוביבור. בסוביבור מאז 23. ספטמבר. במהלך ההתקוממות ב -14 באוקטובר, יחד עם יהודה לרנר, הם פרצו את זיגפריד גרוטשוס, ראש משמר המחנה של אסתר שטורמפורר, ושומר בשם קליאט עם גרזנים בצריף החייט.

בליל ה- 19 עד 20 באוקטובר, יחד עם שמונה משתתפים נוספים במרד, ביניהם א ‘פצ’רסקי, חצו את הבאג המערבי וסיימו על שטחה של בלארוס. הוא הפך להיות מקלע, ואז מפקד מחלקת המקלעים במנותק הפרטיזני שנקרא על שם פרונזה ממערך ברסט. לאחר הניתוק התגייס לצבא האדום (אפריל 1944) ב 222 גדוד רובי חילוף 70 של צבא 2 של החזית הביילורוסית (מפקד מחלקת האימונים). בהוראת הגדוד מס ‘ 93 / n מיום 20 במרץ 1945 הוענק לו המדליה “לאומץ” (TsAMO. F. 33. Op. 686196. Unit 5634. Record record 27534863, l. 392ob.). הוא הגיע לחזית כשחצה את האודר (באפריל-מאי 1945 – בשנת 199 חטיבות סיור נפרדות של 165 אוגדות). הוא הופרד בשנת 1946 על ידי מנהל העבודה של חברת מקלעים של גדוד הרובה 314 השומרים.

אם ואחותה הקטנה נורו על ידי הנאצים בביבר קוט בספטמבר 1941, האח הגדול נפטר בחזית. סיים את לימודיו במכון להנדסה חקלאית זפוריז’יה (1951). הוא עבד במפעל. יום השנה העשרים למהפכת אוקטובר בוורושילובגרד (עד 1953), Starodub MTS מאזור בריאנסק (עד 1957), המהנדס הראשי של המפעל לתיקון מכני ארטיומובסק (אזור דונייצק).

בשנת 1953 הוא נפגש עם א ‘פצ’רסקי בוורושילובגרד, אולם תקשורת שוטפת עמו ועם אסירי סוביבור לשעבר החלה בשנת 1962, לאחר פרסום מאמרם של ל’ דרוזנקו וו. טומין, “סוף סוביבור” (קומסומולסקאיה פרבדה) , 12 בינואר). באוקטובר 1963 חגג 20 שנה למרד ברוסטוב-און-דון (עם א. פצ’רסקי וס ‘רוזנפלד), השתתף בכל הישיבות שנערכו לאחר מכן בסוביבורס שהתגוררו בברית המועצות.

מאז 1987, פרש. בשנת 1994 עבר לקייב. הוא היה נשוי (מאז 1947), נולד לו שני בנים. קוואבלייר מהתואר מסדר הכשרון האוקראיני (2016). כלת פרס פרס “כנר על הגג” של איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה במועמדות “אגדה-מן” (2016).