בנו של החייט. בסוף בית הספר התיכון (1940) גויס לצבא האדום. הוא שירת בגדוד 150 התותחנים של החילות, שהוצב תחילה בדאוגאפילס, אחר כך במינסק ובעיירה צבאית ליד מינסק; שם הוא פגש את תחילת המלחמה. במהלך הנסיגה, בסוף יולי 1941, מאחורי מוגילב, הוא נפצע ברגלו, בהלם ונלכד.

הוא שהה מספר ימים באסיר מחנה מלחמה במוגילב, ואז נשלח לסטלאג 352 בכפר מסיוקובשינה שליד מינסק. שם לאחר ה”מבחר “הוא הוכנס לתא עונש – מה שמכונה” המרתף היהודי “, ובספטמבר 1941 הועבר למחנה העבודה של האס אס ברחוב. רחבה במינסק. משם, 18 בספטמבר 1943, גורשו יחד עם אלכסנדר פצ’רסקי ואסירים נוספים במחנה בגטאות ברוד ומינסק (כאלפיים איש בסך הכל) לסוביבור. בסוביבור מאז 23 בספטמבר. במהלך התקוממות ה- 14 באוקטובר הוא קיבל משימה מא ‘פצ’רסקי לחסל את מפקד מחנה 1 קארל פרנצל, אך הוא לא הופיע בנגריה בזמן שנקבע.

כשברח מהמחנה נפצע ברגלו. הסתתרו ביער, אחר כך עם בעלים שונים בחוות ינוב ליד הלם, יחד עם בר פרייברג, האחים יוזף ודוד סרצ’וק ואחרים. לאחר הגעתו של הצבא האדום (יולי 1944) ובדיקה של שלושה שבועות בסמרש, הוא שירת ב- 1078 גדוד 312 של אוגדת הצבא ה -69 של החזית הבלארוסית הראשונה. בינואר 1945, במהלך קרבות רחוב בפוזנן, הוא נפצע קשה בזרועו, עד ה- 15 במאי (לפי מקורות אחרים – עד סוף פברואר) הוא היה בבית החולים לפינוי בלודז ‘. לאחר השחרור – בברלין, שומר מחסן המזון הצבאי. באוקטובר 1945 השתחרר.

הורים נורו על ידי נאצים בטרנובקה במאי 1942. הוא עבד כצלם בגייבורון, מחוז קירובוגרד. מאז 1978 התגורר באודסה.

לאחר הופעת מאמרם של ל ‘דרוזנקו וו. טומין, “סוף סוביבור” (“קומסומולסקאיה פרבדה.” 1962. 12 בינואר), כתב לא’ פצ’רסקי, באוקטובר 1962 הגיע לגאיבורון. באוקטובר 1963 חגג 20 שנה למרד ברוסטוב-און-דון (עם א. פצ’רסקי וארקדי וויספפיר), נכח בכל הישיבות הבאות של הסוביבורטים שהתגוררו בברית המועצות. הפגישה משנת 1983 נערכה במקומו באודסה.

בשנת 1990 חזר שוב לישראל. הוא היה נשוי (מאז 1946), נולד לו שני בנים.

קוואבלייה מסדר הכסף הפולני (2013) והשם האוקראיני המפורסם של התואר השלישי (2018). הסרט הדוקומנטרי “פטאליסט” מוקדש לו (יד ושם, 2018).