החמישית מבין שישה ילדים היא שמחה פלנדלר (1878-1942) וגיתלה, לבית פרשטנדיק (1879-1942). בשנת 1911 עברה המשפחה לג’ולקבקה פוסד, שם קיבל האב לימים תפקיד של רב. בשנת 1935 התחתן עם טובה ויינברג. הוא עסק במסחר, שכר טחנה ומנסרה.

לאחר כיבוש פולין, בתחילת 1940 הוא הפך לראש היודנראט ז’ולקוב, ובאפריל 1942 יו”ר הסניף המקומי של העזרה העצמית של הקהילה היהודית. באוקטובר 1942 גורש לגטו מעבר באיזביץ (הוריו ואחת מאחיותיו נורו שם), וב -2 בנובמבר דרך טרבניקי לסוביבור, שם נפטרה אשתו, שני ילדים (הבכור – חיים שמעון פלנדלר; שמו והמגדר של הצעירים אינם ידועים), אחיהם של ישראל מנדל פלנדלר ושתי אחיות. בתחילת 1943 הוא עמד בראש מחתרת המחנה. יחד עם אלכסנדר פצ’רסקי, מילא תפקיד מכריע בהכנת המרד. לאחר הבריחה ב- 14 באוקטובר, יחד עם Meer זיס, הוא הסתתר בחוות ליד ז’ולקובקה.

לאחר הגעתו של הצבא האדום, הוא התיישב בלובלין, עבד, כמו כמה נמלטים אחרים מסוביבור, במכון לבורסקאות. הוא סחר סיגריות, זהב ודולרים בשוק. הוא נפטר כתוצאה מניסיון ההתנקשות ב -2 באפריל: אנשים לא מזוהים ירו בו דרך דלת החדר, אותה שכר עם אשתו השנייה (מאז פברואר 1945), אסתר מוטרפרל.