בנו של עוזר לעורך הדין. בשנת 1915 עברה המשפחה לרוסטוב-על-דון. לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר בן שבע שנים (1925), עבד כרואה חשבון במפעל מוספוגרוז (1925-1926), בארטל הנכים (1926-1930), בלנצבוד (1930-1931). לאחר שירות צבאי בצבא האדום (שנערך בשנים 1931-1933 בקומיסריאט הצבאי רוסטוב) עד שנת 1935 הוא שירת ברובע אוגדת דון ה -9 ובחלק העגלה של מחוז הצבא הקווקז. בשנים 1935-1941, פקח של יחידת משק בית במכון הכלכלי וכלכלי ברוסטוב (RFEI); הוביל את יוזמת החובבים.

מאז 23 ביוני 1941 בחזית. הוא שירת כפקיד בכיר, מאז ספטמבר – במחלקת הייצור במטה של ​​גדוד התותחנים 596 של החיל של הצבא ה -19. בספטמבר 1941 הוא קיבל את דרגת טכנאי הרבעונים בדרגה השנייה (תואם את דרגת סגן). נלכד ליד ויאזמה ב- 12 באוקטובר 1941. הוא היה אסיר במחנות מלחמה בוויאזמה וסמולנסק. הוא סבל מטיפוס, במאי 1942 ניסה לברוח, אך נתפס ונשלח למחנה בבוריסוב, וב- 10 באוגוסט – למינסק. שם הוא הוצב בסטייל 352 בכפר מסיוקובשינה, שם זוהה כיהודי, לאחר מכן נכלא לראשונה למשך תשעה ימים במכונה. “מרתף יהודי”, וב- 20 באוגוסט הועבר למחנה העבודה של האס אס ברחוב. רחב. 18 בספטמבר 1943, יחד עם שבויי מלחמה יהודיים אחרים ואסירי גטו מינסק (כאלפיים איש בסך הכל) גורשו לסוביבור. בסוביבור מאז 23 בספטמבר. הוא הסגיר את עצמו כנגן. כמה ימים לאחר הגעתו הוא פגש את לאון פלנדלר והחל לפתח תוכנית למרידה ובריחה. מארגן ומרד המרד ב -14 באוקטובר.

ימים ספורים לאחר ההתקוממות, יחד עם שמונה שבויי מלחמה סובייטים נוספים, חצה הבאג המערבי וסיים על שטחה של בלארוס. הוא הצטרף (22 באוקטובר) לניתוק הפרטיזנים הקרוי על שם שורשים מאיחוד ברסט. לאחר מיזוג הניתוק עם הצבא האדום ב- 25 באפריל 1944 – בפלוגת הקצינים של גדוד חי”ר 222 באוגדת חי”ר 49, החל מ -16 במאי – בגדוד קצין מילואים 29 בחזית הביילורוסית הראשונה, שהוצב באוברוץ, אזור ז’יטומיר. שם הוא כותב את הגרסה הראשונה לזכרונותיו של סוביבור. מיום 26 ביוני עד 3 ביולי, כקצין, שהוחזק בשבי, הוא היה במחנה המיוחד של ה- NKVD מס ‘174 בפודולסק לצורך אימות, וכתוצאה מכך התגייס ב -29 ביולי לתותחן מכונות בגדוד התקיפה ה -15 הנפרד. הוא נלחם בחזית הבלטית הראשונה; נפצע בירך בקרב סמוך לעיירה Bauska ב20- באוגוסט. עד סוף ינואר 1945 טופל בבית החולים לפינוי מס ‘2660 בכפר ששורובו שבמחוז קולומנסקי, מחוז מוסקבה, משם הוא שולח מידע על סוביבור למועצת נציבות העם ולנציבות המדינה החריגה להקמה ולחקירת פשעיהם של הפולשים הנאצים וחבריהם (ChGK). החל מה -3 בפברואר הוא הפך לראש ההפקה במפקדה של גדוד העבודה 199 של נובוצ’רקסק (לפי מקורות אחרים, מדצמבר 1944 ועד יוני 1945 הוא היה בגדוד הקצינים בשמורת מחוז הצבא הקווקזי בנובוצ’רסק). ביוני 1945 הוא הועבר לשמורה. באביב 1945 ראה אור ברוסטיזדאט ספרו “מרד במחנה סוביבורובסקי” (תפוצה של 5,000 עותקים). הגרסה היידית שוחררה בשנת 1946 על ידי “דר עמס”, הוצאה לאור במוסקבה; גרסה זו תורגמה לפולנית (1952) ואנגלית (1966). בהמשך, מספר פעמים כתב מחדש את רשימותיו על סוביבור, אך לא ניתן היה לפרסם מהדורה חדשה בברית המועצות.

בשנים 1945-1948 – סגן מנהל ה- RFEI לענייני כלכלה. בשנים 1948-1951 – ראש הלשכה לארגון העבודה עם הקהל, בשנים 1951-1952 – נציב חלוקת כרטיסים לתיאטרון הקומדיה המוסיקלית רוסטוב. בשנת 1952 פוטר מהתיאטרון וגורש מהמפלגה (חברת ה- CPSU (ב) מאז שנת 1947) באשמת פגיעה כלכלית במכירת כרטיסי תיאטרון. נידון (10 בינואר 1953) לשנה של עבודות כפייה עם ניכוי של 25% מהשכר. בפברואר-אוקטובר 1953 עבד כרכוב בסרט “ארבע שנות החמישית”. מיוני 1954 עד אמצע שנות השישים – מפריד באגט, מנהל עבודה בבית המלאכה Bagetchik (לימים – בית המלאכה לבגט של מפעל רוסטמטיז); היה יו”ר בית הדין הידידותי ואסיפת הייצור של המפעל. בשנים 1961-1962 – סגן מועצת מחוז קירוב ברוסטוב-על-דון. עבודה אחרונה – מפעל מכני (בניית מכונה).

מאז סוף שנות החמישים הוא חיפש באופן פעיל אחר חבריו לסוביבור, ארגן פגישות של אסירים לשעבר שגרים בברית המועצות, אסף חומרים אודות המחנה, התכתב עם היסטוריונים ועיתונאים זרים, נאם בעיתונות, באירועים ציבוריים שונים, בבתי ספר וכו ‘. ניסיונות חוזרים ונשנים של פצ’רסקי להשיג אישור לנסוע זמנית לחו”ל (כולל לפולין לפתיחת אנדרטה באתר המחנה בסוביבור בשנת 1965 ולארה”ב לקראת הצגת הבכורה של הסרט העלילתי “בריחה מסוביבור” בשנת 1987) לא צלחו. בשנת 1984, בדונייצק, הוא העיד בפני חוקרים גרמנים בשקלול ערעורו של קצין האס אס קרל פרנצל, מפקד המחנה הראשון בסוביבור.